17-18/12/2015 פרידה וטיסה

ביום חמישי בבוקר. התכנסנו כולנו במתחם בית הספר. הישראלים הגיעו יחד עם חבריהם ומיטלטליהם. זהו... המסע עומד לקראת סיום. המשלחות התכנסו לחוד התלמידים שתפו את תחושותיהם לגבי המסע. תחושות שעוד נלבן ונדון בהם בארץ. שביעות הרצון מהמסע הייתה גבוהה ביותר. וגם אנחנו המורים לא הסתרנו את שביעות רצוננו מהמשלחת שעל פי כל הדעות הייתה המשלחת הטובה ביותר שהייתה בתכנית השותפות מאז שבית ספר צהלה הצטרף. הם בהחלט ייצגו את בית הספר בכבוד. יצרו קשרים אמיצים. על עומק הקשר שנוצר העידו המחזות קורעי הלב כשעלו חברי המשלחת לאוטובוס הצהוב שייקח אותם לשדה התעופה. הדמעות החלו לזלוג. חיבוקי פרידה. מי אמר שזה "עושה טוב לראות אוטובוס צהוב ממריא דרך דמעה שקופה?" לאחר כנסיעה של שעה הגענו לשדה התעופה. שם חכתה לנו גלית אמו של תום אלפי. שזכתה להיות האם הראשונה הרואה את ילדה. ככה זה כשאימא שלך דיילת. האמריקאים ווידאו שאנחנו יוצאים מאמריקה. קצת דיוטי פרי ו "אל אל ישראל". במהלך הטיסה עברנו ל18 לחודש בוקרו של יום שישי. ככה זה כשהטיסה נמשכת 13 שעות. אז ישנים קצת, צופים קצת, אוכלים קצת אבל לפחות כבר לא מקיאים קצת.
נחתנו בשדה התעופה. הנזקים מזוודה קרועה אחת, פלאפון שנשכח במטוס אחד. אך לעומת זאת הורים נרגשים ומתגעגעים המחכים בלובי וקופצים על ילדיהם וילדותיהם היוצאים מהשער. ההורים העניקו תשורות תודה למורים והודו להם בחם על הליווי. וכולנו נסענו איש איש לדרכו. איש איש לג'ט לגו...
תם אך לא נשלם אנו כבר מחכים בכיליון עיניים לביקור הגומלין.
תודה ש"טסתם" עמנו
צוות מורי צהלה 

16/12/2015 – פלאפל, רבנים, שוק מכסיקני ומסיבת סיום.

16/12/2015 – פלאפל, רבנים, שוק מכסיקני ומסיבת סיום.

את יום רביעי בבוקר פתחנו במופע הרב תרבותי של בית הספר. השכבות השונות של בית הספר העלו על הבמה בנוכחות הורים רבים וצוות בית הספר, שירים וריקודים ממדינות שונות. ביניהן אירלנד, פיליפינים, אוסטרליה, מדגסקר, מקסיקו וישראל.  הקטנטנים שרו שיר עם אירי ופצחו בריקוד אירי, אחריהם עלו כיתות ב' עם ביצוע מתוק להפליא של שיר ילדים פיליפיני וריקוד עם חישוקי פרחים. כיתות ג' הביאו את ניחוח אוסטרליה בכוריאוגרפיה מקסימה של חיות וריקוד וכן בצעו את השיר "כולנו אוסטרלים" ואפילו את הפזמון של השיר האוסטרלי המפורסם של להקת "גברים בעבודה" down under. כיתות ד' נתנו לנו לטעום מניחוח המקצב האפריקאי וכיתות ה' חתמו בריקוד מקסיקני. בין שכבה לשכבה קישרו קטעי הנחייה שהגישו תלמידי כיתות ו'. את החלק הישראלי פתחה המשלחת הישראלית בסערה עם השיר הישן והנושן כמו יין משובח "פלאפל" של ג'ו עמר שהביא למחיאות כפיים סוערות. לשם ביצוע השיר סחבו חיה ואמיר מהארץ ערימה של קאפות פלאפל, כובעים מסוגים שונים ושתי עצמות פלסטיק גדולים. ההגשה הייתה צבעונית ומלאת שמחת חיים. ובמאמר מוסגר אנו גאים ביותר על עצם הבחירה של המשלחת בשיר. התלמידים עצמם העלו במפתיע את הרעיון. השיר שנכתב על ידי דן אלמגור והולחן על ידי משה וילנסקי בוצע בשנות ה50 על ידי להקת איילון. בחירה כזו מפתיעה מדור שנולד כחמישים שנה אחרי השיר העידה על אופייה המיוחד של המשלחת. מפתיע היה לא פחות לראות בקהל את סשה ברון כהן הלא הוא מיודענו "בוראט" ו"הדיקטטור" צופה בביצוע המשלחת. בהוליווד כמו בהוליווד.

לאחר הופעת המשלחת הישראלית עלו כיתות ו' של TIOH אל הבמה וביצעו בריקוד את "שהשמש תעבור עלי" ולאחר מכן חברו הישראלים אל חבריהם האמריקאים אל הבמה ושרו יחד את "שיר לאהבה" של להקת גאיה. ביחד עם כל תלמידי בית הספר.

מיד לאחר ההופעה עלו חברי המשלחת לכיתות ונפגשו עם הרבה והרב של הקהילה אשר ספרו על גיבוש זהותם היהודית ודרכם אל הרבנות בקהילה הרפורמית. ג'ון סיפר על פעילותו בשנות ה70 למען מסורבי העלייה, והתקרבותו לציונות. כמו כן סיפר על חייו בישראל כסטודנט באוניברסיטה העברית לפני מלחמת יום הכיפורים. לקהילה הנוכחית הגיע לפני 26 שנים ולפני כן שימש רב בוושינגטון הבירה ובסן פרנסיסקו. פרט פיקנטי ג'ון הוא בן דוד מדרגה שנייה של נשיאנו ראובן ריבלין.

הרבה מישל סיפרה כי גדלה בניו יורק סיטי . אביה מטהרן ואמה מארה"ב. היא גדלה בבית כנסת רפורמי וכבר בגיל 15 ידעה כי היא רוצה להיות רבה. וזאת מרבות אחרות שהשפיעו על חייה והיוו עבורה מודל לחיקוי. היא אוהבת ללמוד ואוהבת ללמד.

לאחר מכן שמנו פעמינו לשוק המקסיקני ברחוב אלוורה. היה בעצם הרחוב הראשון בלוס אנג׳לס. כמובן שהמחשבה הראשונה שעולה על דעתך הוא רחוב טיפוסי בעיירה של המערב הפרוע עם הפאב - הסלון שתי הדלתות הנפתחות כלפי פנים וחוץ. ואת משרד השריף. טוב אז קודם כל את הרחוב הראשון בנו מתיישבים מקסיקנים. פוף התנפצה לה עוד בועה מסרט של המערב הפרוע. היום הרחוב הזה מלא בדוכנים המוכרים מוצרים מקסיקנים החל מסומבררו וכלה במסכות האבקות ואוכל מקסיקני. באמצע הרחוב שומר להפליא הבית הראשון של המשפחה שהתיישבה במקום, עם כל האביזרים של פעם. והחצר הפנימית. תלמידנו הנלהבים רכשו מספר פרטי מזכרת לא לפני שמלאו חידון בו הם התבקשו לענות לשאלות שהיו קשורות לתחנת כיבוי האש הראשונה בעיר. הם חקרו  מי האישה אשר בתמונה ומופיעה בלא מעט דוכנים, וגילו כי זו פרידה קאלו הציירת  דמות נערצת  במקסיקו ואמנית בחסד עליון. חלק קנו כובעי קאובוי (כל כובע בספרדית נקרא סומבררו לא רק הכובע רחב השוליים שאנו מכירים) עם שמם החרוט עליהם. אחרים השקיעו את כספם בביציי הפתעה ממולאות בקונפטי והחלו בשבירה סדרתית של הביצים על חבריהם. הרחוב נראה בערך כמו רחובות ישראל  ביום העצמאות לאחר הקצף... מישהו צריך לאסור שם את המכירה של הביצים הללו.

חזרנו לבית הספר משם לבתים ובערב נפגשנו למסיבת פרידה בביתם של הרוזמנים. וקינחנו באוכל לבנוני וכדורי... פלאפל. היום התחיל ונגמר בפלאפל. לא לפני שרייצ'ל המנהלת כינסה את ההורים את רינה אטקס הרכזת האמריקאית ואת המורים הישראלים לדברי תודה.

המורים פרשו המסיבה עוד המשיכה בלעדיהם הנה תם ונשלם הערב האחרון בלוס אנג'לס. 

15/12/2015 – ביום של ה"פצצה"

15/12/2015 – ביום של ה"פצצה"

ביום שלישי היינו אמורים לעשות חזרה גנרלית בבית הספר לקראת המופע ולנסוע לשוק המקסיקני ברחוב אולוורה. בבוקר קיבלנו כבר מסר מישראל (לא פחות ולא יותר) מאחד ההורים שהודיע כי בחדשות ב ynet הודיעו על התרעה של פצצה בבתי הספר ולכן בתי הספר הציבוריים לא ייפתחו והתלמידים התבקשו להישאר בבתיהם. ברגע הראשון זה היה נשמע כמו גוזמה ישראלית אופיינית. כשעשינו את דרכנו למכונית על מנת לנסוע לבית הספר קיבלנו טלפון ממנהלת בית הספר רייצ'ל שהודיעה לרינה הרכזת האמריקאית כי כל התכניות מבוטלות וגם בית הספר TIOH יישאר סגור. האמת היא שמי שיוצא לו לראות את האבטחה בבית הספר TIOH יכול להיות מאד רגוע באשר ליכולתם של גורמים טרוריסטים להטמין פצצה מכל סוג שהוא בתוככי בית הספר. האבטחה בבית הספר לא הייתה מביישת שום מוסד בטחוני, והיא מהטובות והיסודיות שפגשנו. יחד עם זאת ההתרעה הייתה גם לגבי הטמנת פצצה באוטובוסים הצהובים. ואחרי הפיגוע בסן ברנרדיניו הסמוכה ללוס אנג'לס החליטו כל הגורמים האחראיים כי הם לא לוקחים סיכון כולל מנהלת בית הספר. בניו יורק הייתה ההתייחסות לעניין יותר רגועה ולימודים לא בוטלו. הנה כי כן הספקנו בשבוע אחד להביא אתנו מישראל קור מקפיא מעט גשם וטרור... נשלח עם המשלחת. כך זכו התלמידים באופן מפתיע ליום חופשה מהלימודים. ככה משום מקום ילדים בבית כשהורים צריכים ללכת לעבודה. א-ו-ק-י... מה עושים? זה בהחלט דרש התארגנות מחדש. משפחת רוזמן  אשר ארחה גם את מסיבת הסיום הרימה את הכפפה וארחה בביתם את רוב ילדי המשלחת והתלמידים העבירו את זמנם בעשיית תכשיטים, משחקי כדור ומחשב וכו'. נוי חיה אמיר ורינה באו לביקור על מנת לראות שהתלמידים מסתדרים גם בלעדיהם. ולאחר שהייה בת כשעה וחצי עם התלמידים המורים יצאו להראות ברחבי לוס אנג'לס כי אנו הישראלים איננו מפחדים מטרור. משפחת רוזמן הוכיחה כי היא לא תיכנע לטרור ונכנעה לבלאגן בבית... ההופעה אגב ביום למחרת ללא החזרה הגנרלית הייתה "פיצוץ".

להתראות בתל אביב! נפרדים מלוס אנג'לס

14/12/2015 – ניצולת שואה, גאווה ישראלית ופדרציה יהודית

14/12/2015 – ניצולת שואה, גאווה ישראלית ופדרציה יהודית

את היום הראשון של השבוע (זאת אומרת יום שני) פתחנו בבית הספר, בהתכנסות השבועית בפתיחת כל שבוע בבית הכנסת הצמוד לבית הספר. שם קבלו ילדי יום ההולדת של השבוע תשומת לב מיוחדת. כולל מיה ואמיר המורה. ולאחר מכן הוזמנו כיתות ו' והמשלחת הישראלית לטקס הדלקת נרות של הנר השמיני. עם תום הטקס שרו התלמידים את ההמנון האמריקאי כשכף ידם מונחת על לבם ולאחר מכן הפנו את פניהם לדגל הישראלי ושרו את ה"תקוה".

התלמידים חזרו לכיתות ושמעו את סיפורה של ניצולת שואה יהודייה בשם אווה ברטלר שהיתה ילידת טרנסילבניה, שהייתה באותה עת תחת השלטון ההונגרי. אווה ספרה על האנטישמיות בהונגריה. על חייה בפרובינציה לצד סבתה. על הגירוש של הסבתא והמחבוא שמצאה בגיל 7 בשדות התירס. על התושייה שגלתה מול חבורת צוענים שרצו לחטפה. היא ספרה על ברגן בלזן וצעדת המוות. על אובדן אמה ועל הפגישה המרגשת עם אביה בתום המלחמה.

לאחר מכן התכנסנו תלמידי ה'-ו' בבית הכנסת החדש לתפילה. עם הרַבָּה ומישל ובני המורה למוסיקה, ושלבו דברי תורה ושירה. המונח אותו חקרו התלמידים וניסו להבין את משמעותו היה "ה' שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך". פסוק מספר תהילים פרק נ"א המייחס את המזמור לדוד המלך אשר מבקש סליחה על חטאיו לאחר מעשה בת שבע. פסוק זה גם פותח את תפילת שמונה עשרה. הרבה שאלה את השאלה כאשר נשאלה "מדוע בעצם אני צריך שאלוהים הוא זה שיפתח את שפתיי על מנת להגיד תהילתו שכן יש לנו שליטה על יכולת הדיבור שלנו." התלמידים ענו תשובות שונות ומעניינות. ואם אוכל להוסיף פרשנות אישית: רבים ממזמורי תהילים הם מזמורי "הכאה על חטא ובקשה לסליחה" מזמורים אלה נאמרים מתוך מצוקה גדולה בה מתקשה האדם לפתוח את פיו ולראות את ההיבטים החיוביים בחיים. באותו רגע נראה העולם שחור משחור. האדם מרגיש כאילו כוח חיצוני צריך לפתוח את שפתיו ולאלץ אותו להודות לאל ולהבחין ביופיו של העולם ולא לאבד תקווה. באותו יום הייתה עלייה לתורה של אחת מבנות הקהילה. בהגיע הרגע הוצא ספר התורה מהארון. הוא עבר בין התלמידים והתלמידה קראה מפרשת השבוע "וייגש" העוסקת במעמד האחים מול יוסף משנה לפרעה.   תלמידה נוספת הציגה את עבודתה שעסקה בפרשת השבוע , ואף שאלה שאלות מנחות את התלמידים. היא ענתה על שאלתה בתום התשובות.  ספר התורה הוחזר ברב כבוד לארון. התלמידים סיימו בשירה וחזרו לכיתותיהם.

לאחר מכן התארגנו התלמידים להסעה לפדרציה היהודית בלוס אנג'לס שם הם התוודעו לאופי הפדרציה ופעולותיה. בפדרציה היהודית התחלקו הקבוצות לשתיים האמריקאית והישראלית.

והנה כמה וכמה נתונים. בעולם חיים ארבעה עשר מליון יהודים. מתוכם שבעה מליון גרים בישראל ובלוס אנג'לס עצמה כ 600,000 יהודים. ישנן 160 פדרציות המאגדות בתוכם את הקהילות היהודיות. פעם בשנה מגיעים נציגים  מכל ארה"ב לכינוס שבו נוכחים ראש הממשלה וסגן נשיא ארה"ב. הפדרציה הניזונה מכספי תרומות של יהודים מחליטה כל שנה לאן יופנו התקציבים השונים. כשחלקם מושקעים בעזרה ליהודים ברחבי העולם כמו במשבר באוקראינה. או בעזרה הניתנת היום לקהילות במדינות הבלטיות.  הפדרציה גם עוזרת לניצולי שואה, מימון שכר לימוד, חיזוק הקשר היהודי ישראלי באמצעות חילופי משלחות וכו'. בתום ההסבר שיחקו הילדים במשחק השקעות בהם הם היו צריכים להחליט באילו אפיקים הם ישקיעו את הכסף.

לאחר מכן חזרו התלמידים לבית הספר לחזרה נוספת להופעה הרב תרבותית ומשם השתחררו לבתיהם. אף אחד לא ישער בנפשו כי ביום למחרת הם יזכו לחופש בלתי צפוי...

כתות ו מבית הספר TIOH שולחים ברכה לכתות ו מבית ספר צהלה (לפני יציאת המשלחת)

facebook TA-LA 2015-2016

facebook

https://www.facebook.com/groups/173618779654747/179710569045568/

לאחר ההופעה בבית הספר

13/12/2015 יום ראשון טיול ביוניברסל.

13/12/2015 יום ראשון טיול ביוניברסל.

מכיוון שהשנה לא הצטרף אמיר לסיור באתר המפורסם ובחר ליהנות מיצירות אמנות במוזיאונים אני מביא לכם ככתבו ולשונו את הפוסט מ2014.

האתר בעצם הוא שילוב של אולפן סרטים ופארק שעשועים כשהאטרקציות המרכזיות בו הוא הקרונית המסיירת בין האולפנים השונים ואטרקציות שונות. היא עוברת בין אתרי הצילומים מושקעים, שהם בעצם תפאורה דו ממדית או תלת ממדית. כך זוכים לראות את הכיכר עם בית העיריה והשעון המפורסם בסרט "חזרה לעתיד". את הבית של נורמן בייטס בסרט המפורסם של אלפרד היצ'קוק "פסיכו". את הסט לסרט של קינג קונג בבימויו של פיטר ג'קסון הבמאי שביים את טרילוגיית "שר הטבעות". הקרונית נכנסת למנהרה בה מוקרן סרט תלת ממד בהם נראה כאילו הדינוזאורים קופצים עליך. את הרחוב של הסדרה "עקרות בית נואשות".  באתר אחר חווים הנוסעים רעידת אדמה כאשר הם נכנסים לסט של "תחנת רכבת תחתית. לפתע הקרונית מיטלטלת, האדמה פוערת את פיה ומכלית ענק נופלת אל המנהרה, אש פיצוצים, קריסה של הרציפים ולבסוף שיטפון של מים שדוהר לעברך בעוד הקרונית ממלטת את עצמה מאזור האסון. הקרונית עוברת בתוך אגם שבו מתרומם סכר. עוברת בסט של מטוס שהתרסק וכן בסט בו צולם הכריש ממלתעות בסרטו של סטיבן ספילברג. בדרך רואים את האולפן בו מצולמת התוכנית האמריקאית The Voice מלווה בקדימון של המערב הפרוע. ואין סוף להפתעות. המתחם כולל גם את רכבת ההרים המדומה בסימולטור באתר של הסימפסונים. את המסע המפחיד לעולם המומיה. סיור בסירה בפארק היורה כאשר בובות דינוזאורים הנראות אמתיות מתנשאות מעליך וחלקן אפילו יורקות עליך מים. בטרנספורמר יוצאים לחוויה תלת ממדית כדי להציל יחד עם הרובוטריקים עולם עתידני, אבל אחד המופעים המרשימים ביותר במתחם הוא עולם המים המבוסס על הסרט בכיכובו של קווין קוסטנר. בתפאורה הלקוחה מהסרט מתרחשת הצגת תיאטרון אמיתית הכוללת אופני ים, פיצוצים, קרבות במה, אקרובטיקה, אומגות, מטוס החודר למתחם ועוצר קרוב לקהל, אש ותמרות עשן וקהל שנרטב מהמים שמשפריצים עליו השחקנים או מאופני הים. יש לנו כמו בכל סרט הוליוודי את הטוב, הרע והנערה. והטוב והנערה מנצחים כמובן.

אין ספק שזה היה אחד הימים החווייתיים ביותר אצל הילדים שלא יישכח במהרה. ולנו יש לונה פארק, לונה פארק, לונה פארק...

12/12/2015 יום הולדת למיה והדלקת נרות.

  יום הולדת למיה והדלקת נרות.

יום שבת הוא יום חופשי מלימודים. כך שהילדים זוכים ליהנות מיומיים חופשה בשבוע. יום שבת וראשון. ביום שבת בילו זמן משפחתי עם ה"באדיז" באטרקציות שונות ברחבי לוס אנג'לס  ובערב חברו כולם לביתה של מיה על מנת לחגוג לה יום הולדת וטקס הדלקת נרות שביעי. התלמידים חוו פעם נוספת שירי חנוכה שלעיתים דומים לשלנו ולעיתים שירים שאינם מושרים בישראל והם חלק מהקאנון הישראלי של שירי החנוכה. כשאתה מתחיל לזמזם יחד עם המארחים "על הניסים..." אתה אינך יכול שלא להיסחף לשיר את השיר בלי להוסיף אליו את המבטא האמריקאי האופייני. בנוסף הישראלים גילו כי קיים מנהג לתת מתנה כזאת או אחרת בכל יום לילד היהודי באמריקה בחג החנוכה. מי יודע אולי כקונטרה למתנות הניתנות בכריסטמס. אמיר המורה לתאטרון זכה בעוגה נוספת ובכך הפכו ההורים האמריקאים את יום הולדתו לארוך ביותר בהיסטוריה האישית.