יום שלישי, 22 בדצמבר 2015
17-18/12/2015 פרידה וטיסה
ביום חמישי בבוקר. התכנסנו כולנו במתחם בית הספר. הישראלים הגיעו יחד עם חבריהם ומיטלטליהם. זהו... המסע עומד לקראת סיום. המשלחות התכנסו לחוד התלמידים שתפו את תחושותיהם לגבי המסע. תחושות שעוד נלבן ונדון בהם בארץ. שביעות הרצון מהמסע הייתה גבוהה ביותר. וגם אנחנו המורים לא הסתרנו את שביעות רצוננו מהמשלחת שעל פי כל הדעות הייתה המשלחת הטובה ביותר שהייתה בתכנית השותפות מאז שבית ספר צהלה הצטרף. הם בהחלט ייצגו את בית הספר בכבוד. יצרו קשרים אמיצים. על עומק הקשר שנוצר העידו המחזות קורעי הלב כשעלו חברי המשלחת לאוטובוס הצהוב שייקח אותם לשדה התעופה. הדמעות החלו לזלוג. חיבוקי פרידה. מי אמר שזה "עושה טוב לראות אוטובוס צהוב ממריא דרך דמעה שקופה?" לאחר כנסיעה של שעה הגענו לשדה התעופה. שם חכתה לנו גלית אמו של תום אלפי. שזכתה להיות האם הראשונה הרואה את ילדה. ככה זה כשאימא שלך דיילת. האמריקאים ווידאו שאנחנו יוצאים מאמריקה. קצת דיוטי פרי ו "אל אל ישראל". במהלך הטיסה עברנו ל18 לחודש בוקרו של יום שישי. ככה זה כשהטיסה נמשכת 13 שעות. אז ישנים קצת, צופים קצת, אוכלים קצת אבל לפחות כבר לא מקיאים קצת.
16/12/2015 – פלאפל, רבנים, שוק מכסיקני ומסיבת סיום.
16/12/2015 – פלאפל, רבנים, שוק מכסיקני ומסיבת סיום.
את יום רביעי בבוקר פתחנו במופע הרב תרבותי של בית הספר. השכבות
השונות של בית הספר העלו על הבמה בנוכחות הורים רבים וצוות בית הספר, שירים
וריקודים ממדינות שונות. ביניהן אירלנד, פיליפינים, אוסטרליה, מדגסקר, מקסיקו
וישראל. הקטנטנים שרו שיר עם אירי ופצחו
בריקוד אירי, אחריהם עלו כיתות ב' עם ביצוע מתוק להפליא של שיר ילדים פיליפיני
וריקוד עם חישוקי פרחים. כיתות ג' הביאו את ניחוח אוסטרליה בכוריאוגרפיה מקסימה של
חיות וריקוד וכן בצעו את השיר "כולנו אוסטרלים" ואפילו את הפזמון של
השיר האוסטרלי המפורסם של להקת "גברים בעבודה" down under. כיתות ד' נתנו לנו לטעום מניחוח המקצב האפריקאי וכיתות ה' חתמו
בריקוד מקסיקני. בין שכבה לשכבה קישרו קטעי הנחייה שהגישו תלמידי כיתות ו'. את
החלק הישראלי פתחה המשלחת הישראלית בסערה עם השיר הישן והנושן כמו יין משובח
"פלאפל" של ג'ו עמר שהביא למחיאות כפיים סוערות. לשם ביצוע השיר סחבו
חיה ואמיר מהארץ ערימה של קאפות פלאפל, כובעים מסוגים שונים ושתי עצמות פלסטיק
גדולים. ההגשה הייתה צבעונית ומלאת שמחת חיים. ובמאמר מוסגר אנו גאים ביותר על עצם
הבחירה של המשלחת בשיר. התלמידים עצמם העלו במפתיע את הרעיון. השיר שנכתב על ידי
דן אלמגור והולחן על ידי משה וילנסקי בוצע בשנות ה50 על ידי להקת איילון. בחירה
כזו מפתיעה מדור שנולד כחמישים שנה אחרי השיר העידה על אופייה המיוחד של המשלחת. מפתיע
היה לא פחות לראות בקהל את סשה ברון כהן הלא הוא מיודענו "בוראט"
ו"הדיקטטור" צופה בביצוע המשלחת. בהוליווד כמו בהוליווד.
לאחר הופעת המשלחת הישראלית עלו כיתות ו' של TIOH אל הבמה וביצעו בריקוד את "שהשמש תעבור עלי" ולאחר מכן
חברו הישראלים אל חבריהם האמריקאים אל הבמה ושרו יחד את "שיר לאהבה" של
להקת גאיה. ביחד עם כל תלמידי בית הספר.
מיד לאחר ההופעה עלו חברי המשלחת לכיתות ונפגשו עם הרבה והרב של
הקהילה אשר ספרו על גיבוש זהותם היהודית ודרכם אל הרבנות בקהילה הרפורמית. ג'ון סיפר על פעילותו בשנות ה70 למען מסורבי
העלייה, והתקרבותו לציונות. כמו כן סיפר על חייו בישראל כסטודנט באוניברסיטה העברית
לפני מלחמת יום הכיפורים. לקהילה הנוכחית הגיע לפני 26 שנים ולפני כן שימש רב בוושינגטון
הבירה ובסן פרנסיסקו. פרט פיקנטי ג'ון הוא בן דוד מדרגה שנייה של נשיאנו ראובן ריבלין.
הרבה מישל סיפרה כי גדלה בניו יורק סיטי
. אביה מטהרן ואמה מארה"ב. היא גדלה בבית כנסת רפורמי וכבר בגיל 15 ידעה כי היא
רוצה להיות רבה. וזאת מרבות אחרות שהשפיעו על חייה והיוו עבורה מודל לחיקוי. היא אוהבת
ללמוד ואוהבת ללמד.
לאחר מכן שמנו פעמינו לשוק המקסיקני ברחוב אלוורה. היה בעצם הרחוב הראשון בלוס אנג׳לס. כמובן
שהמחשבה הראשונה שעולה על דעתך הוא רחוב טיפוסי בעיירה של המערב הפרוע עם הפאב - הסלון
שתי הדלתות הנפתחות כלפי פנים וחוץ. ואת משרד השריף. טוב אז קודם כל את הרחוב הראשון
בנו מתיישבים מקסיקנים. פוף התנפצה לה עוד בועה מסרט של המערב הפרוע. היום הרחוב הזה
מלא בדוכנים המוכרים מוצרים מקסיקנים החל מסומבררו וכלה במסכות האבקות ואוכל מקסיקני.
באמצע הרחוב שומר להפליא הבית הראשון של המשפחה שהתיישבה במקום, עם כל האביזרים של
פעם. והחצר הפנימית. תלמידנו הנלהבים רכשו מספר פרטי מזכרת לא לפני שמלאו חידון בו
הם התבקשו לענות לשאלות שהיו קשורות לתחנת כיבוי האש הראשונה בעיר. הם חקרו מי האישה אשר בתמונה ומופיעה בלא מעט דוכנים, וגילו
כי זו פרידה קאלו הציירת דמות נערצת במקסיקו ואמנית בחסד עליון. חלק קנו כובעי קאובוי (כל כובע בספרדית נקרא סומבררו לא רק הכובע רחב
השוליים שאנו מכירים) עם שמם החרוט עליהם. אחרים השקיעו את כספם בביציי הפתעה
ממולאות בקונפטי והחלו בשבירה סדרתית של הביצים על חבריהם. הרחוב נראה בערך כמו
רחובות ישראל ביום העצמאות לאחר הקצף...
מישהו צריך לאסור שם את המכירה של הביצים הללו.
חזרנו לבית הספר משם לבתים ובערב נפגשנו למסיבת פרידה בביתם של
הרוזמנים. וקינחנו באוכל לבנוני וכדורי... פלאפל. היום התחיל ונגמר בפלאפל. לא
לפני שרייצ'ל המנהלת כינסה את ההורים את רינה אטקס הרכזת האמריקאית ואת המורים
הישראלים לדברי תודה.
המורים פרשו המסיבה עוד המשיכה בלעדיהם הנה תם ונשלם הערב האחרון בלוס
אנג'לס.
יום ראשון, 20 בדצמבר 2015
15/12/2015 – ביום של ה"פצצה"
15/12/2015 – ביום של ה"פצצה"
ביום שלישי היינו אמורים לעשות חזרה גנרלית בבית הספר לקראת המופע
ולנסוע לשוק המקסיקני ברחוב אולוורה. בבוקר קיבלנו כבר מסר מישראל (לא פחות ולא
יותר) מאחד ההורים שהודיע כי בחדשות ב ynet הודיעו על התרעה של פצצה
בבתי הספר ולכן בתי הספר הציבוריים לא ייפתחו והתלמידים התבקשו להישאר בבתיהם.
ברגע הראשון זה היה נשמע כמו גוזמה ישראלית אופיינית. כשעשינו את דרכנו למכונית על
מנת לנסוע לבית הספר קיבלנו טלפון ממנהלת בית הספר רייצ'ל שהודיעה לרינה הרכזת
האמריקאית כי כל התכניות מבוטלות וגם בית הספר TIOH יישאר סגור. האמת היא שמי שיוצא לו לראות את האבטחה בבית הספר TIOH יכול להיות מאד רגוע באשר ליכולתם של גורמים טרוריסטים להטמין פצצה
מכל סוג שהוא בתוככי בית הספר. האבטחה בבית הספר לא הייתה מביישת שום מוסד בטחוני, והיא מהטובות והיסודיות שפגשנו. יחד עם זאת ההתרעה הייתה גם לגבי הטמנת פצצה באוטובוסים הצהובים. ואחרי הפיגוע בסן ברנרדיניו הסמוכה ללוס אנג'לס
החליטו כל הגורמים האחראיים כי הם לא לוקחים סיכון כולל מנהלת בית הספר. בניו יורק
הייתה ההתייחסות לעניין יותר רגועה ולימודים לא בוטלו. הנה כי כן הספקנו בשבוע אחד להביא אתנו מישראל קור מקפיא מעט גשם וטרור... נשלח עם המשלחת. כך זכו התלמידים באופן
מפתיע ליום חופשה מהלימודים. ככה משום מקום ילדים בבית כשהורים צריכים ללכת
לעבודה. א-ו-ק-י... מה עושים? זה בהחלט דרש התארגנות מחדש. משפחת רוזמן אשר ארחה גם את מסיבת הסיום הרימה את הכפפה
וארחה בביתם את רוב ילדי המשלחת והתלמידים העבירו את זמנם בעשיית תכשיטים, משחקי
כדור ומחשב וכו'. נוי חיה אמיר ורינה באו לביקור על מנת לראות שהתלמידים מסתדרים
גם בלעדיהם. ולאחר שהייה בת כשעה וחצי עם התלמידים המורים יצאו להראות ברחבי לוס
אנג'לס כי אנו הישראלים איננו מפחדים מטרור. משפחת רוזמן הוכיחה כי היא לא תיכנע
לטרור ונכנעה לבלאגן בבית... ההופעה אגב ביום למחרת ללא החזרה הגנרלית הייתה
"פיצוץ".
יום שבת, 19 בדצמבר 2015
14/12/2015 – ניצולת שואה, גאווה ישראלית ופדרציה יהודית
14/12/2015 – ניצולת שואה, גאווה ישראלית ופדרציה יהודית
את היום הראשון של השבוע (זאת אומרת יום שני) פתחנו בבית הספר,
בהתכנסות השבועית בפתיחת כל שבוע בבית הכנסת הצמוד לבית הספר. שם קבלו ילדי יום
ההולדת של השבוע תשומת לב מיוחדת. כולל מיה ואמיר המורה. ולאחר מכן הוזמנו כיתות
ו' והמשלחת הישראלית לטקס הדלקת נרות של הנר השמיני. עם תום הטקס שרו התלמידים את
ההמנון האמריקאי כשכף ידם מונחת על לבם ולאחר מכן הפנו את פניהם לדגל הישראלי ושרו
את ה"תקוה".
התלמידים חזרו לכיתות ושמעו את סיפורה של ניצולת שואה יהודייה בשם
אווה ברטלר שהיתה ילידת טרנסילבניה, שהייתה באותה עת תחת השלטון ההונגרי. אווה ספרה על האנטישמיות בהונגריה. על חייה
בפרובינציה לצד סבתה. על הגירוש של הסבתא והמחבוא שמצאה בגיל 7 בשדות התירס. על התושייה
שגלתה מול חבורת צוענים שרצו לחטפה. היא ספרה על ברגן בלזן וצעדת המוות. על אובדן אמה
ועל הפגישה המרגשת עם אביה בתום המלחמה.
לאחר מכן התכנסנו תלמידי ה'-ו' בבית הכנסת החדש לתפילה. עם הרַבָּה ומישל ובני המורה למוסיקה, ושלבו
דברי תורה ושירה. המונח אותו חקרו התלמידים וניסו להבין את משמעותו היה "ה'
שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך". פסוק מספר תהילים פרק נ"א המייחס את
המזמור לדוד המלך אשר מבקש סליחה על חטאיו לאחר מעשה בת שבע. פסוק זה גם פותח את
תפילת שמונה עשרה. הרבה שאלה את השאלה כאשר נשאלה "מדוע בעצם אני צריך
שאלוהים הוא זה שיפתח את שפתיי על מנת להגיד תהילתו שכן יש לנו שליטה על יכולת
הדיבור שלנו." התלמידים ענו תשובות שונות ומעניינות. ואם אוכל להוסיף פרשנות
אישית: רבים ממזמורי תהילים הם מזמורי "הכאה על חטא ובקשה לסליחה"
מזמורים אלה נאמרים מתוך מצוקה גדולה בה מתקשה האדם לפתוח את פיו ולראות את
ההיבטים החיוביים בחיים. באותו רגע נראה העולם שחור משחור. האדם מרגיש כאילו כוח
חיצוני צריך לפתוח את שפתיו ולאלץ אותו להודות לאל ולהבחין ביופיו של העולם ולא
לאבד תקווה. באותו יום הייתה עלייה לתורה של אחת מבנות הקהילה. בהגיע הרגע הוצא ספר התורה מהארון. הוא
עבר בין התלמידים והתלמידה קראה מפרשת השבוע "וייגש" העוסקת במעמד האחים
מול יוסף משנה לפרעה. תלמידה נוספת הציגה את עבודתה שעסקה בפרשת השבוע
, ואף שאלה שאלות מנחות את התלמידים. היא ענתה על שאלתה בתום התשובות. ספר התורה הוחזר ברב כבוד לארון. התלמידים סיימו
בשירה וחזרו לכיתותיהם.
לאחר מכן התארגנו התלמידים להסעה לפדרציה היהודית בלוס אנג'לס שם הם התוודעו
לאופי הפדרציה ופעולותיה. בפדרציה היהודית התחלקו הקבוצות לשתיים האמריקאית
והישראלית.
והנה כמה וכמה נתונים. בעולם חיים ארבעה עשר מליון יהודים. מתוכם שבעה
מליון גרים בישראל ובלוס אנג'לס עצמה כ 600,000 יהודים. ישנן 160 פדרציות המאגדות
בתוכם את הקהילות היהודיות. פעם בשנה מגיעים נציגים מכל ארה"ב לכינוס שבו נוכחים ראש הממשלה
וסגן נשיא ארה"ב. הפדרציה הניזונה מכספי תרומות של יהודים מחליטה כל שנה לאן
יופנו התקציבים השונים. כשחלקם מושקעים בעזרה ליהודים ברחבי העולם כמו במשבר
באוקראינה. או בעזרה הניתנת היום לקהילות במדינות הבלטיות. הפדרציה גם עוזרת לניצולי שואה, מימון שכר
לימוד, חיזוק הקשר היהודי ישראלי באמצעות חילופי משלחות וכו'. בתום ההסבר שיחקו
הילדים במשחק השקעות בהם הם היו צריכים להחליט באילו אפיקים הם ישקיעו את הכסף.
לאחר מכן חזרו התלמידים לבית הספר לחזרה נוספת להופעה הרב תרבותית
ומשם השתחררו לבתיהם. אף אחד לא ישער בנפשו כי ביום למחרת הם יזכו לחופש בלתי
צפוי...
יום חמישי, 17 בדצמבר 2015
יום רביעי, 16 בדצמבר 2015
13/12/2015 יום ראשון טיול ביוניברסל.
13/12/2015 יום ראשון טיול ביוניברסל.
מכיוון שהשנה לא הצטרף אמיר לסיור באתר המפורסם ובחר ליהנות מיצירות
אמנות במוזיאונים אני מביא לכם ככתבו ולשונו את הפוסט מ2014.
האתר בעצם הוא שילוב של אולפן סרטים ופארק
שעשועים כשהאטרקציות המרכזיות בו הוא הקרונית המסיירת בין האולפנים השונים ואטרקציות
שונות. היא עוברת בין אתרי הצילומים מושקעים, שהם בעצם תפאורה דו ממדית או תלת ממדית.
כך זוכים לראות את הכיכר עם בית העיריה והשעון המפורסם בסרט "חזרה לעתיד".
את הבית של נורמן בייטס בסרט המפורסם של אלפרד היצ'קוק "פסיכו". את הסט לסרט
של קינג קונג בבימויו של פיטר ג'קסון הבמאי שביים את טרילוגיית "שר הטבעות".
הקרונית נכנסת למנהרה בה מוקרן סרט תלת ממד בהם נראה כאילו הדינוזאורים קופצים עליך.
את הרחוב של הסדרה "עקרות בית נואשות".
באתר אחר חווים הנוסעים רעידת אדמה כאשר הם נכנסים לסט של "תחנת רכבת תחתית.
לפתע הקרונית מיטלטלת, האדמה פוערת את פיה ומכלית ענק נופלת אל המנהרה, אש פיצוצים,
קריסה של הרציפים ולבסוף שיטפון של מים שדוהר לעברך בעוד הקרונית ממלטת את עצמה מאזור
האסון. הקרונית עוברת בתוך אגם שבו מתרומם סכר. עוברת בסט של מטוס שהתרסק וכן בסט בו
צולם הכריש ממלתעות בסרטו של סטיבן ספילברג. בדרך רואים את האולפן בו מצולמת התוכנית
האמריקאית The
Voice מלווה בקדימון של המערב הפרוע. ואין סוף להפתעות. המתחם כולל גם את רכבת ההרים
המדומה בסימולטור באתר של הסימפסונים. את המסע המפחיד לעולם המומיה. סיור בסירה בפארק
היורה כאשר בובות דינוזאורים הנראות אמתיות מתנשאות מעליך וחלקן אפילו יורקות עליך
מים. בטרנספורמר יוצאים לחוויה תלת ממדית כדי להציל יחד עם הרובוטריקים עולם עתידני,
אבל אחד המופעים המרשימים ביותר במתחם הוא עולם המים המבוסס על הסרט בכיכובו של קווין
קוסטנר. בתפאורה הלקוחה מהסרט מתרחשת הצגת תיאטרון אמיתית הכוללת אופני ים, פיצוצים,
קרבות במה, אקרובטיקה, אומגות, מטוס החודר למתחם ועוצר קרוב לקהל, אש ותמרות עשן וקהל
שנרטב מהמים שמשפריצים עליו השחקנים או מאופני הים. יש לנו כמו בכל סרט הוליוודי את
הטוב, הרע והנערה. והטוב והנערה מנצחים כמובן.
אין
ספק שזה היה אחד הימים החווייתיים ביותר אצל הילדים שלא יישכח במהרה. ולנו יש לונה
פארק, לונה פארק, לונה פארק...
12/12/2015 יום הולדת למיה והדלקת נרות.
יום הולדת למיה והדלקת נרות.
יום שבת הוא יום חופשי מלימודים. כך שהילדים זוכים ליהנות מיומיים
חופשה בשבוע. יום שבת וראשון. ביום שבת בילו זמן משפחתי עם ה"באדיז"
באטרקציות שונות ברחבי לוס אנג'לס ובערב חברו כולם לביתה של מיה על מנת לחגוג לה יום הולדת וטקס הדלקת נרות שביעי. התלמידים
חוו פעם נוספת שירי חנוכה שלעיתים דומים לשלנו ולעיתים שירים שאינם מושרים בישראל
והם חלק מהקאנון הישראלי של שירי החנוכה. כשאתה מתחיל לזמזם יחד עם המארחים
"על הניסים..." אתה אינך יכול שלא להיסחף לשיר את השיר בלי להוסיף אליו
את המבטא האמריקאי האופייני. בנוסף הישראלים גילו כי קיים מנהג לתת מתנה כזאת או
אחרת בכל יום לילד היהודי באמריקה בחג החנוכה. מי יודע אולי כקונטרה למתנות
הניתנות בכריסטמס. אמיר המורה לתאטרון זכה בעוגה נוספת ובכך הפכו ההורים האמריקאים
את יום הולדתו לארוך ביותר בהיסטוריה האישית.
יום ראשון, 13 בדצמבר 2015
11/12/2015 – הבקר למחרת במחנה והחזרה ממנו.
11/12/2015 – הבקר למחרת במחנה והחזרה ממנו.
היום הרביעי נפתח בהשכמה בשמונה בבוקר' אך חלק מהתלמידים השכימו לפני
זה ויצאו לשחק במגרש הכדורסל. או במתחם ה"גע גע גע." לאחר מכן רכזו התלמידים
את הציוד שלהם ליד חדר האוכל ואכלו ארוחת בוקר מזינה שכללה דגני בוקר, פנקייק,
(אמריקה או לא אמריקה) וכו'. יצאנו למסלול
הליכה קצר בין ההרים על אחת הגבעות ספרה המדריכה אגדה עם מוסר השכל ולאחר מכן
חזרנו אל המחנה. לאחר חזרה של עלייה וירידה של הקבוצות לבמה וממנה לגבי השירים והריקודים שיוצגו בערב
התרבות שמנו את פנינו לעבר מתחם החווה החקלאית. התלמידים חולקו לשלוש קבוצות ובזה
אחר זה עשו רוטציה בין שלוש פעילויות עיקריות. האחת הייתה אפיית פיתות. המתכון
לאפיית פיתות כולל כמובן קמח מים והרבה אהבה. קבוצה אחרת יצרה מיץ מבלנדר שהיה
מחובר לאופניים נייחות ועל ידי סיבוב הגלגלים בעצם ערבבו התלמידים את המתכון למיץ.
העשוי מהפירות הגדלים בחווה. או במילים אחרות. יצא לנו המיץ מהספינינג. זה אגב המקום לציין כי החווה מגדלת צמחים ארץ ישראליים.
עוד פעילות הייתה משק החי של החווה. ושם פגשנו את האלפקות. שציידה ביריקה עסיסית
את אחד התלמידים. בכבשים. צמד חמורים, ארנב ענק, צמד כבשים, טווס, אווז ופר אחד.
יצאנו לאכול ארוחת צהרים ריכזנו את התיקים ליד המקום בו יאסוף אותנו
האוטובוס וירדנו אל מתחם המועדון שם הסבירו לנו על תהליך המחזור ויצירת הקומפוסט
(זבל אורגני) מחומרי טבע החוזרים לטבע. והתחלנו לסובב ברגל המתקן בחדווה רבה כדי
להפוך זבל לזהב.
חזרנו לחווה פגשנו בצב ענק. אחרי זה יצרנו מעגל מסכם גדול בחדר האוכל. היה מרגש לראות את כולם מחבקים שכם אל שכם. ומביעים את שביעות הרצון שלהם מהיומיים האלה. "היה כיף" היו צמד המילים המילה שחזרו שוב ושוב. ולאחר מכן עלינו על האוטובוסים חזרה ל west Hollywood .
הגענו אחרי נסיעה לא קצרה, בזמן העומס התנועתי. בכלל לנסוע בכבישי לוס
אנג'לס בשעות העומס הוא סיוט אמיתי. איילון נראה ליד הכבישים האלה כאוטוסטרדה
חופשית. הגענו לבית הספר ונחתנו לקבלת שבת והדלקת נרות.
שבנו
עייפים אך מרוצים כל אחד למארחויום שבת, 12 בדצמבר 2015
10/12/2015 – היום השלישי "מחנה שלום"
10/12/2015 – היום השלישי "מחנה שלום"
לרשותנו עמד שוב האוטובוס הצהוב המפורסם. ועלו עליו 48 תלמידים
שהתנהגו בו בדיוק כמו בישראל. אם מישהו היה מנסה לנסות לאבחן מי מהם האמריקאי ומי
מהם הישראלי כבר היה לו קשה יותר לזהות.
הנסיעה ארכה כשעה וחצי הציפה כרגיל את שאלת השאלות: "מתי
נגיע?"
אז הגענו.
הבוקר נפתח בפעילות מגבשת ומאתגרת שמטרתה הייתה הידוק הקשר הקבוצתי.
התלמידים כונסו למעגל גדול ובו הם פגשו את מדריכי המחנה לאחר מכן הם חולקו לארבע
קבוצות כשכל קבוצה נאלצה להתמודד עם משימה מאתגרת הדורשת תיאום קבוצתי. המשימות לא
היו פשוטות ולמרות הכול התלמידים לא אבדו את הנחישות ולא נרשמה רמת תסכול גבוהה.
אפשר היה לראות בבוקר הזה שהקבוצה הזאת היא באמת משהו מיוחד. הקשר המהיר שנוצר בין
התלמידים והמוצלח מעורר השתאות. האווירה החיובית, הרצון והמוטיבציה להיות מעורבים
בכל פעילות עשו את החוויה במחנה הזה למשמעותית וכיפית.
משימה אחת הייתה הורדת חישוק לרצפה כקבוצה בקו ישר, משימה אחרת הייתה,
משימת אימון שבו מנהיגה הייתה צריכה להוביל קבוצה עיוורת אל היעד, משימה אחרת הייתה
לעבור על גבי לוחות עץ כקבוצה מצד אחד לשני ואחת המשימות המשעשעות והקשות הייתה להעביר
באמצעות צינורות חתוכים גולת זכוכית לקו המטרה מבלי שהיא תיפול לרצפה כאשר יש רק
שלושה צינורות עד ארבעה לכל קבוצה.
לאחר גמר המשימות התכנסו התלמידים בחדר האוכל ואכלו עוף בגריל ברוטב
ברביקיו, ירקות טריים, תפו"א אפויים. והיה טעים ביותר.
לאחר מנוחת צהרים בה לא נחו הילדים אלא שיחקו יחדיו כמו כדורסל וכו'
חזרנו לפעילות המאתגרת שכללה, אומגה, טיפוס על קיר טיפוס, טיפוס על גשר תלוי בגובה
רב, בליווי המדריכים ואמצעי בטיחות שונים.
הקור אט אט החל חודר לעצמות ואפילו טיפות גשם החלו לרדת. הבאנו את
הגשם הישראלי (וגם זה בא בזרזוף) ללוס אנג'לס המשוועת לגשם. עם גמר הפעילות יצאנו
לאכול ארוחת ערב. ושם חכתה למורה המלווה אמיר הפתעה ליום הולדתו שחל באותו יום.
עוגה גדולה, שירי יום הולדת ששרו התלמידים ומסיבה מאולתרת של ריקודים ושירה. האמת
היא שלחגוג יום הולדת 51 (ששש.... אל תגלו) שנה אחרי החגיגה הגדולה בארץ של שנת
ה50. היה בהחלט משהו שעשה את יום ההולדת מיוחד השנה.
בשל הקור וויתרנו על הטיול הלילי והבערת המדורה. מעבר לכך אחרי יום
הפעילות הגדוש התלמידים "כיבו את המנועים" וכל מה שהם רצו לראות זה את
המיטה. שלחנו אותם לישון "עייפים אך מרוצים"
אה... והווירוס עזב את שורותינו... נשמנו לרווחה.
ויהי בוקר ויהי ערב יום שלישי...
יום שישי, 11 בדצמבר 2015
9/11/2015 – היום השני בית הספר TIOH
9/11/2015 – היום השני בית הספר TIOH
את היום השני אנחנו פותחים ביום לימודים בבית הספר Temple Israel Of Hollywood .
בית הספר TIOH נמצא ב West Hollywood זהו בית ספר פרטי יהודי
הצמוד לבית הכנסת הרפורמי ובו לומדים התלמידים האמריקאים, חומר לימוד הקשור ליהדות
ולישראל. חלק מתלמידיו מן הסתם הם ילדים להורים הנמצאים בלב התעשייה הקולנועית ההוליוודית בין אם במשחק, בימוי,
כתיבה, הפקה וכל מה שקשור לתעשיית הקולנוע.
בבוקרו של יום המורים התורנים עומדים בפתח בית הספר לקבל את פני
הילדים. ובדיוק כמו בצהלה משתרך טור מכוניות הנכנס לחצר החנייה הצמוד לבית הספר
ומאבטחי בית הספר משרים תחושה של ביטחון. מי שראה את אנטוני אחד המאבטחים לא ימהר
להתעסק אתו...
את הבוקר פתחנו בכינוס בבית הכנסת העתיק והמרשים שנבנה בחלקה הראשון
של המאה שעברה לטקס סמלי של הדלקת הנר הרביעי של חנוכה. עקב צמידות חג החנוכה
לתקופת החגים האמריקאית (כריסטמס, ערב השנה החדשה וחופשת החורף) בית הספר מקיים את
לימודיו כרגיל.
המנהלת רחל קבלה בברכה את התלמידים מישראל. והתלמידים האמריקאים הגיבו
על כך בהתרגשות. תלמידנו עלו על הבמה וברכו את ילדי בית הספר לשלום.
משהתפזרנו לכיתות חולקו התלמידים לקבוצות וכל קבוצה נכנסה לאחת הכיתות
בבית הספר והסבירה להם על ישראל, על בית הספר הישראלי וכו'.
לאחר מכן חולקו התלמידים לארבע פעילויות אותה הם עשו במהלך היום. פעילות
אחת הייתה "מחפשים את המטמון" ומטרתה הייתה להתחקות אחרי דברי היודאיקה
הקיימים בבית הספר. פעילות אחרת הייתה הכנת ארוחת צהרים להומלסים. פעילות נוספת הייתה
שיעור על מנהיגות. ומה התכונות הנדרשות ממנהיג? והפעילות הרביעית הייתה הכנת כדורי
אדמה המוסתרים בהם זרעים. כחלק מחקלאות גרילה. פעילים של איכות הסביבה בארה"ב
עוסקים בחקלאות גרילה (מחתרתית) שמטרתה בדיוק כמו "מתן בסתר" לזרוק
במקומות שוממים את הכדורים האלה לחלקות אדמה. ועם בוא הגשמים נובטים הזרעים לצמחים
יפים ומקשטים את הרחובות. השאלה היחידה שנשאלת... מתי יבוא הגשם בלוס אנג'לס
הסובלת מבצורת ארוכה?
עם תום הפעילות התאספו התלמידים לארוחת צהרים שכללה פיצות, סלט יווני,
וקינוח סופגניות ברוח החג. במהלך ההפסקה הזאת כבר היה ניתן לראות את החיבור הנפלא
בין התלמידים. מדהים כיצד ילדים שנפגשו רק לפני יום כבר מתחברים ,מבלים יחדיו ומגלים
עד כמה שעולמם משותף, עד כמה הם דומים ברצונותיהם, משובותיהם, כאילו שהיו חברים
כבר משנים.
לאחר ההפסקה התכנסנו באולם המופעים כדי לצפות בחזרות של הכיתות לערב
הרב תרבותי. ילדי בית הספר מייצגים תרבויות ממדינות כמו אירלנד, אוסטרליה, מכסיקו,
תאילנד, דרום אמריקה מדגסקר וכמובן ישראל. כיתות ו' פוצחים בריקוד "לעולם
בעקבות השמש" ואילו הישראלים נותנים תצוגת פתיחה הזקוקה עוד לליטוש של השיר "פלאפל"
וגורפים המון אהדה מהקהל ומבטים משועשעים.
מסיימים עם חזרה על "שיר לאהבה" של להקת גאיה. וזהו מתפזרים
לבתים.
בישראל. בישראל מחכים הורים הצמאים לכל פירור מידע על ילדיהם. לא פשוט
לשלוח ילד לחו"ל ובעצם להעביר את השליטה על הילד להורים אחרים ומורים.
ולפעמים עולים גם תחושות של דאגה אמיתית מלווה בחוסר אונים כשהילד במצוקה והוא לא
ליד. מה לעשות? הורים זה לא ציפורים. אצל הציפורים ברגע שהגוזל למד לעוף הם לא
רואים אותם ממטר. לא קל לשחרר. אבל
התלמידים מרוויחים חווית עצמאות מעצימה. על רגעי הכיף ועל רגעי הקושי.
ויהי בוקר ויהי ערב יום שני...
יום חמישי, 10 בדצמבר 2015
8/12/2015 - היום הראשון – המראה נחיתה וקבלת פנים
8/12/2015 - היום הראשון – המראה נחיתה וקבלת פנים
האמת היא שהיום הראשון התחיל בשביעי בבוקר. ברבע לעשר נפגשו כולם אחרי
ימים של הכנות ויום אחרון לחוץ (רק שלא נשכח את זה ואת זה ואת זה ואת זה...)
וההתרגשות צפה. ההורים עודדו במילים אחרונות את ילדי המשלחת 23 תלמידים שנבחרו
לייצג את בית הספר צהלה ואת מדינת ישראל בתוכנית חילופי התלמידים עם בית הספר TIOH אשר נמצא בלוס אנג'לס בהוליווד.
בשדה התעופה נמסרים בהפתעה מוחלטת לתלמידי כיתה ו3 של טלי לוי התשורות לטיסה.
חוברת צביעה וטושים על מנת שלא יהיה משעמם בטיסה. בכלל חוברות הפנאי שסדרו תלמידי
הכיתות לחברי המשלחת התגלו במהלך הטיסה כיעילות ביותר. התור לבידוק היה הפעם ארוך במיוחד
מה שלא השאיר זמן רב לקניות בדיוטי – פרי. רחמנא ליצלן.
בשער ההמראות נפרדו ההורים מילדיהם. הבנים הפגינו בקשיחות אופיינית.
מספר בנות הזילו דמעה. וההורים נפרדו מילדיהם. בחשש, בדאגה אבל גם בגאווה גדולה מה
הם עשרה ימים בחייו של אדם? להורים עשרה ימים אלו הם כמו נצח. מרגע זה הופקדו על ביטחונם
ושלומם של הילדים המורה לאומנות ורכזת הפרויקט חיה עמית, המחנכת נוי חלפון, והמורה לתאטרון אמיר לביא.
סינדרלה אחרי חצות חזרה להיות ליכלוכית. אנחנו אחרי חצות הפכנו
לסינדרלות. אין כמו ההרגשה הזו של עלייה למטוס. תמיד ישנו את הקסם באוויר. הנה כלי
התחבורה שלוקח אותי למקום חדש. תוך שעות ספורות אהיה בעולם אחר. שעות ספורות
אמרנו? ... טוב... לא ממש. בעצם אם נדייק ארבע עשרה שעות טיסה. אלוהים!!! ב14 שעות
לומדים שני ימי לימוד. כמה דברים אפשר להספיק ב14 שעות. ובארבע עשרה שעות אתה צריך
לשבת ולמצוא את כל השיטות האפשרויות להעביר את הזמן. "קח אותו לאט את הזמן,
העולם עוד יחכה בחוץ"...
באופן מכעיס למדי התיישב לידי ילד בכיתה ה' שמרגע שעלה על המטוס עד
שירד ממנו הוא לא הפסיק לישון. טוב... אוקי תכנון זמן. השעה אחת בלילה. מה עושים
באחת בלילה? ישנים. עכשיו רק צריך למצוא את התכונה המושלמת במושב כדי לצנוח
ולהירדם. זאת לא מחלקה עסקית. ואז מתחילים הניסיונות. כרית מאחורה, השענת מרפק על
ידית המושב, הנחת הראש על כף היד. או שמא רוכנים קדימה, או שמתקפלים בתוך המושב
לכדור קטן. שוב דבר לא מסתיר את העובדה שטיסה באל על במחלקה הרגילה דורשת מהאדם
צמצום עצמו לנקודה זעירה כי הצפיפות במושבים היא בלתי נסבלת.
טוב אז מצאת את התנוחה שמחזיקה לך מעמד עד שתהיה חייב להחליף כדי שלא
ייתפס לך איזה שריר. ואז רצוי לשים אזניות שלא יפריעו לך האחרים לישון.
ואז כשסוף סוף נרדמת מגישים לך את ארוחת הערב בשתיים בבוקר. מי אוכל
ארוחה בשרית בשתיים בבוקר?
ואם אתה לא מצליח לישון. אז רואים סרטים. או קוראים או מציירים. מי
שמצליח לישון מצליח להתגבר על הג'ט לק הצפוי.
והטיסה. טסים אל החושך. ארבע עשרה שעות של חושך. שמש יוק! לעומת זאת
בטיסה החוזרת נתחנן למעט חושך. השמש לא תפסיק לזרח מעלינו.
התלמידים היו מדהימים. הלילה
הוציא מהם את המיטב. הם התנהגו בנימוס, כבדו את כללי המקום. אף אחד לא יצא מהמטוס
ללא רשות. התחשבו בנוסעים האחרים. וגם לא דרשו "שוקולד" מהדיילות.
התלמידים ואנחנו "היינו בעננים".
לקראת סוף הטיסה התגלו סימנים ראשונים של וירוס אצל אחד התלמידים. ממקורות
יודע דבר נודע לנו כי לווירוס לא הייתה ויזה והוא בעצם היה פולש זר. בראיונות
שקיימנו אתו הוא טען כי גם לו מגיע "אמריקה". והוא עומד על כך בתוקף היותו סטארט אפ ישראלי ואחרי שייכנס הוא יעזוב את תלמידנו לנפשו.
בכל מקרה גם ארבע עשרה שעות מסתיימות ולקראת שש בבוקר ראינו את אורות
לוס אנג'לס מנצנצים אלינו מלמטה. המטוס נחת הישראלים מחאו כפיים. אנחנו בלוס
אנג'לס שבארצות הברית.
האמריקאים לא הערימו עלינו קשיים ונתנו לנו להיכנס. הם לא עמדו בקסמם של הילדים ובאולם קבלת הפנים
חכתה לנו רינה אטקס עם שלט "ברוכים הבאים".
עלינו על האוטובוס הצהוב שמסיע תלמידים לבית הספר. האוטובוס הצהוב.
אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מקבלת אותנו עם אוטובוס מוגבל ביותר. מסוג
האוטובוסים שכבר הפסיקו לנסוע בהם בארץ בשנות השמונים. התופעה הזאת כמעט בלתי
נתפשת כשרואים את כל כלי הרכב המפוארים הדוהרים ברחובות לוס אנג'לס.
ואז המתח עולה... עושים את דרכנו להוליווד. (בערך כמו אלפי שחקנים
בעולם) אבל בניגוד לרבים בתעשייה. אנחנו מגיעים להוליווד... גם הפעם כמו בשנה שעברה
מקבלים אותנו בביתם ג'ניפר וג'ונס פייג'. הילדים האמריקאים נבלמים בגבורה על ידי
המורים האמריקאים והורי הילדים כדי שלא יפרצו לכביש מרב שמחה. אז אנחנו יורדים
מהאוטובוס. אפילו שמחת בית השואבה לא דמתה לשמחת הפגישה בין הבאדיז.
"החברים". מייד הם יוצאים לשחק ביחד. על הטרמפולינה, במגרש הטניס, משחקי
כדור ומשחקים אחרים נוספים. הקליק בין הקבוצות מדהים.
לאחר כשעתיים של בילוי משותף לוקחים החברים האמריקאים את חבריהם הישראלים
לבתיהם. ויותר מאוחר יוצאים לבלות ברחבי לוס אנג'לס מי במוזיאון השעווה, מי בשדרת
הכוכבים בהוליווד ומי במתחם הגרוב היוקרתי המעוצב ברוח הכריסטמס (בכלל העיר הזו כבר
בעיצומם של ההכנות לחג). ויש בו אפילו חנוכייה גדולה אחת.
עייפים אך מרוצים סוגרים את היום הראשון. ויהי ערב ויהי בוקר ויהי ערב
יום ראשון.
יום שלישי, 8 בדצמבר 2015
יום שני, 7 בדצמבר 2015
יום רביעי, 2 בדצמבר 2015
מתכוננים ליציאת המשלחת
23 תלמידים ותלמידות מתרגשים התכוננו בחודשים האחרונים לקראת יציאת משלחת לימודית חינוכית לחיזוק הקשר עם הקהילה היהודית של בית הספר היהודי היומי TIOH בלוס אנג'לס.
המשלחת של תלמידי כתות ו' מלווה על ידי 3 אנשי צוות: חיה עמית, נוי חלפון, אמיר לביא, תתארח בבתי תלמידים בלוס אנג'לס בתאריכים 8-18.12.2015 בתקופת חנוכה.
מסע מוצלח ונסיעה טובה!
הירשם ל-
רשומות (Atom)