10/12/2015 – היום השלישי "מחנה שלום"

10/12/2015 – היום השלישי "מחנה שלום"

את היום השלישי פתחנו בהתכנסות בבית הספר. התלמידים הגיעו מצוידים בעזרת הורי ה"באדיז" בשקי שינה, כריות וכו' לשהות הלילית במחנה שלום הנמצא במאליבו. מאליבו העיר משתרעת לאורך 43 ק"מ לאורך מפרץ סנטה מוניקה. זהו אחד האזורים היוקרתיים בלוס אנג'לס. מעליה יש רכס הרים המשתפל לים ובאחד מרכסיו נמצא "מחנה שלום". שהוא מחנה "צופים" יהודי אליו מגיעים במהלך השנה בני נוער יהודים. במחנה יש חווה חקלאית, מתקנים אתגריים, משק חי, בקתות לשינה לילית וכו'. עצם היות מחנה כזה באמריקה לפעמים משכיח את העובדה שאתה נמצא באמריקה. המדריכים של המקום הם כולם יהודים לעיתים ישראלים. הצמחייה המקומית והנוף מזכירים ביותר את הר הכרמל והעובדה שהשפה המדוברת במחנה הייתה עברית ואנגלית נותנת תחושה כאילו שאתה נמצא במחנה צופים ישראלי.

לרשותנו עמד שוב האוטובוס הצהוב המפורסם. ועלו עליו 48 תלמידים שהתנהגו בו בדיוק כמו בישראל. אם מישהו היה מנסה לנסות לאבחן מי מהם האמריקאי ומי מהם הישראלי כבר היה לו קשה יותר לזהות.

הנסיעה ארכה כשעה וחצי הציפה כרגיל את שאלת השאלות: "מתי נגיע?"

אז הגענו.

הבוקר נפתח בפעילות מגבשת ומאתגרת שמטרתה הייתה הידוק הקשר הקבוצתי. התלמידים כונסו למעגל גדול ובו הם פגשו את מדריכי המחנה לאחר מכן הם חולקו לארבע קבוצות כשכל קבוצה נאלצה להתמודד עם משימה מאתגרת הדורשת תיאום קבוצתי. המשימות לא היו פשוטות ולמרות הכול התלמידים לא אבדו את הנחישות ולא נרשמה רמת תסכול גבוהה. אפשר היה לראות בבוקר הזה שהקבוצה הזאת היא באמת משהו מיוחד. הקשר המהיר שנוצר בין התלמידים והמוצלח מעורר השתאות. האווירה החיובית, הרצון והמוטיבציה להיות מעורבים בכל פעילות עשו את החוויה במחנה הזה למשמעותית וכיפית.

משימה אחת הייתה הורדת חישוק לרצפה כקבוצה בקו ישר, משימה אחרת הייתה, משימת אימון שבו מנהיגה הייתה צריכה להוביל קבוצה עיוורת אל היעד, משימה אחרת הייתה לעבור על גבי לוחות עץ כקבוצה מצד אחד לשני ואחת המשימות המשעשעות והקשות הייתה להעביר באמצעות צינורות חתוכים גולת זכוכית לקו המטרה מבלי שהיא תיפול לרצפה כאשר יש רק שלושה צינורות עד ארבעה לכל קבוצה.

לאחר גמר המשימות התכנסו התלמידים בחדר האוכל ואכלו עוף בגריל ברוטב ברביקיו, ירקות טריים, תפו"א אפויים. והיה טעים ביותר.

לאחר מנוחת צהרים בה לא נחו הילדים אלא שיחקו יחדיו כמו כדורסל וכו' חזרנו לפעילות המאתגרת שכללה, אומגה, טיפוס על קיר טיפוס, טיפוס על גשר תלוי בגובה רב, בליווי המדריכים ואמצעי בטיחות שונים.

הקור אט אט החל חודר לעצמות ואפילו טיפות גשם החלו לרדת. הבאנו את הגשם הישראלי (וגם זה בא בזרזוף) ללוס אנג'לס המשוועת לגשם. עם גמר הפעילות יצאנו לאכול ארוחת ערב. ושם חכתה למורה המלווה אמיר הפתעה ליום הולדתו שחל באותו יום. עוגה גדולה, שירי יום הולדת ששרו התלמידים ומסיבה מאולתרת של ריקודים ושירה. האמת היא שלחגוג יום הולדת 51 (ששש.... אל תגלו) שנה אחרי החגיגה הגדולה בארץ של שנת ה50. היה בהחלט משהו שעשה את יום ההולדת מיוחד השנה.

בשל הקור וויתרנו על הטיול הלילי והבערת המדורה. מעבר לכך אחרי יום הפעילות הגדוש התלמידים "כיבו את המנועים" וכל מה שהם רצו לראות זה את המיטה. שלחנו אותם לישון "עייפים אך מרוצים"

אה... והווירוס עזב את שורותינו... נשמנו לרווחה.

ויהי בוקר ויהי ערב יום שלישי...