כתות ו מבית הספר TIOH שולחים ברכה לכתות ו מבית ספר צהלה (לפני יציאת המשלחת)

facebook TA-LA 2015-2016

facebook

https://www.facebook.com/groups/173618779654747/179710569045568/

לאחר ההופעה בבית הספר

13/12/2015 יום ראשון טיול ביוניברסל.

13/12/2015 יום ראשון טיול ביוניברסל.

מכיוון שהשנה לא הצטרף אמיר לסיור באתר המפורסם ובחר ליהנות מיצירות אמנות במוזיאונים אני מביא לכם ככתבו ולשונו את הפוסט מ2014.

האתר בעצם הוא שילוב של אולפן סרטים ופארק שעשועים כשהאטרקציות המרכזיות בו הוא הקרונית המסיירת בין האולפנים השונים ואטרקציות שונות. היא עוברת בין אתרי הצילומים מושקעים, שהם בעצם תפאורה דו ממדית או תלת ממדית. כך זוכים לראות את הכיכר עם בית העיריה והשעון המפורסם בסרט "חזרה לעתיד". את הבית של נורמן בייטס בסרט המפורסם של אלפרד היצ'קוק "פסיכו". את הסט לסרט של קינג קונג בבימויו של פיטר ג'קסון הבמאי שביים את טרילוגיית "שר הטבעות". הקרונית נכנסת למנהרה בה מוקרן סרט תלת ממד בהם נראה כאילו הדינוזאורים קופצים עליך. את הרחוב של הסדרה "עקרות בית נואשות".  באתר אחר חווים הנוסעים רעידת אדמה כאשר הם נכנסים לסט של "תחנת רכבת תחתית. לפתע הקרונית מיטלטלת, האדמה פוערת את פיה ומכלית ענק נופלת אל המנהרה, אש פיצוצים, קריסה של הרציפים ולבסוף שיטפון של מים שדוהר לעברך בעוד הקרונית ממלטת את עצמה מאזור האסון. הקרונית עוברת בתוך אגם שבו מתרומם סכר. עוברת בסט של מטוס שהתרסק וכן בסט בו צולם הכריש ממלתעות בסרטו של סטיבן ספילברג. בדרך רואים את האולפן בו מצולמת התוכנית האמריקאית The Voice מלווה בקדימון של המערב הפרוע. ואין סוף להפתעות. המתחם כולל גם את רכבת ההרים המדומה בסימולטור באתר של הסימפסונים. את המסע המפחיד לעולם המומיה. סיור בסירה בפארק היורה כאשר בובות דינוזאורים הנראות אמתיות מתנשאות מעליך וחלקן אפילו יורקות עליך מים. בטרנספורמר יוצאים לחוויה תלת ממדית כדי להציל יחד עם הרובוטריקים עולם עתידני, אבל אחד המופעים המרשימים ביותר במתחם הוא עולם המים המבוסס על הסרט בכיכובו של קווין קוסטנר. בתפאורה הלקוחה מהסרט מתרחשת הצגת תיאטרון אמיתית הכוללת אופני ים, פיצוצים, קרבות במה, אקרובטיקה, אומגות, מטוס החודר למתחם ועוצר קרוב לקהל, אש ותמרות עשן וקהל שנרטב מהמים שמשפריצים עליו השחקנים או מאופני הים. יש לנו כמו בכל סרט הוליוודי את הטוב, הרע והנערה. והטוב והנערה מנצחים כמובן.

אין ספק שזה היה אחד הימים החווייתיים ביותר אצל הילדים שלא יישכח במהרה. ולנו יש לונה פארק, לונה פארק, לונה פארק...

12/12/2015 יום הולדת למיה והדלקת נרות.

  יום הולדת למיה והדלקת נרות.

יום שבת הוא יום חופשי מלימודים. כך שהילדים זוכים ליהנות מיומיים חופשה בשבוע. יום שבת וראשון. ביום שבת בילו זמן משפחתי עם ה"באדיז" באטרקציות שונות ברחבי לוס אנג'לס  ובערב חברו כולם לביתה של מיה על מנת לחגוג לה יום הולדת וטקס הדלקת נרות שביעי. התלמידים חוו פעם נוספת שירי חנוכה שלעיתים דומים לשלנו ולעיתים שירים שאינם מושרים בישראל והם חלק מהקאנון הישראלי של שירי החנוכה. כשאתה מתחיל לזמזם יחד עם המארחים "על הניסים..." אתה אינך יכול שלא להיסחף לשיר את השיר בלי להוסיף אליו את המבטא האמריקאי האופייני. בנוסף הישראלים גילו כי קיים מנהג לתת מתנה כזאת או אחרת בכל יום לילד היהודי באמריקה בחג החנוכה. מי יודע אולי כקונטרה למתנות הניתנות בכריסטמס. אמיר המורה לתאטרון זכה בעוגה נוספת ובכך הפכו ההורים האמריקאים את יום הולדתו לארוך ביותר בהיסטוריה האישית.

11/12/2015 – הבקר למחרת במחנה והחזרה ממנו.

11/12/2015 – הבקר למחרת במחנה והחזרה ממנו.

היום הרביעי נפתח בהשכמה בשמונה בבוקר' אך חלק מהתלמידים השכימו לפני זה ויצאו לשחק במגרש הכדורסל. או במתחם ה"גע גע גע." לאחר מכן רכזו התלמידים את הציוד שלהם ליד חדר האוכל ואכלו ארוחת בוקר מזינה שכללה דגני בוקר, פנקייק, (אמריקה או לא אמריקה) וכו'.  יצאנו למסלול הליכה קצר בין ההרים על אחת הגבעות ספרה המדריכה אגדה עם מוסר השכל ולאחר מכן חזרנו אל המחנה. לאחר חזרה של עלייה וירידה של הקבוצות לבמה וממנה לגבי השירים והריקודים שיוצגו בערב התרבות שמנו את פנינו לעבר מתחם החווה החקלאית. התלמידים חולקו לשלוש קבוצות ובזה אחר זה עשו רוטציה בין שלוש פעילויות עיקריות. האחת הייתה אפיית פיתות. המתכון לאפיית פיתות כולל כמובן קמח מים והרבה אהבה. קבוצה אחרת יצרה מיץ מבלנדר שהיה מחובר לאופניים נייחות ועל ידי סיבוב הגלגלים בעצם ערבבו התלמידים את המתכון למיץ. העשוי מהפירות הגדלים בחווה. או במילים אחרות. יצא לנו המיץ מהספינינג. זה אגב המקום לציין כי החווה מגדלת צמחים ארץ ישראליים. עוד פעילות הייתה משק החי של החווה. ושם פגשנו את האלפקות. שציידה ביריקה עסיסית את אחד התלמידים. בכבשים. צמד חמורים, ארנב ענק, צמד כבשים, טווס, אווז ופר אחד.

יצאנו לאכול ארוחת צהרים ריכזנו את התיקים ליד המקום בו יאסוף אותנו האוטובוס וירדנו אל מתחם המועדון שם הסבירו לנו על תהליך המחזור ויצירת הקומפוסט (זבל אורגני) מחומרי טבע החוזרים לטבע. והתחלנו לסובב ברגל המתקן בחדווה רבה כדי להפוך זבל לזהב.

חזרנו לחווה פגשנו בצב ענק. אחרי זה יצרנו מעגל מסכם גדול בחדר האוכל. היה מרגש לראות את כולם מחבקים שכם אל שכם. ומביעים את שביעות הרצון שלהם מהיומיים האלה. "היה כיף" היו צמד המילים המילה שחזרו שוב ושוב. ולאחר מכן עלינו על האוטובוסים חזרה ל west Hollywood .

הגענו אחרי נסיעה לא קצרה, בזמן העומס התנועתי. בכלל לנסוע בכבישי לוס אנג'לס בשעות העומס הוא סיוט אמיתי. איילון נראה ליד הכבישים האלה כאוטוסטרדה חופשית. הגענו לבית הספר ונחתנו לקבלת שבת והדלקת נרות.

שבנו עייפים אך מרוצים כל אחד למארחו

10/12/2015 – היום השלישי "מחנה שלום"

10/12/2015 – היום השלישי "מחנה שלום"

את היום השלישי פתחנו בהתכנסות בבית הספר. התלמידים הגיעו מצוידים בעזרת הורי ה"באדיז" בשקי שינה, כריות וכו' לשהות הלילית במחנה שלום הנמצא במאליבו. מאליבו העיר משתרעת לאורך 43 ק"מ לאורך מפרץ סנטה מוניקה. זהו אחד האזורים היוקרתיים בלוס אנג'לס. מעליה יש רכס הרים המשתפל לים ובאחד מרכסיו נמצא "מחנה שלום". שהוא מחנה "צופים" יהודי אליו מגיעים במהלך השנה בני נוער יהודים. במחנה יש חווה חקלאית, מתקנים אתגריים, משק חי, בקתות לשינה לילית וכו'. עצם היות מחנה כזה באמריקה לפעמים משכיח את העובדה שאתה נמצא באמריקה. המדריכים של המקום הם כולם יהודים לעיתים ישראלים. הצמחייה המקומית והנוף מזכירים ביותר את הר הכרמל והעובדה שהשפה המדוברת במחנה הייתה עברית ואנגלית נותנת תחושה כאילו שאתה נמצא במחנה צופים ישראלי.

לרשותנו עמד שוב האוטובוס הצהוב המפורסם. ועלו עליו 48 תלמידים שהתנהגו בו בדיוק כמו בישראל. אם מישהו היה מנסה לנסות לאבחן מי מהם האמריקאי ומי מהם הישראלי כבר היה לו קשה יותר לזהות.

הנסיעה ארכה כשעה וחצי הציפה כרגיל את שאלת השאלות: "מתי נגיע?"

אז הגענו.

הבוקר נפתח בפעילות מגבשת ומאתגרת שמטרתה הייתה הידוק הקשר הקבוצתי. התלמידים כונסו למעגל גדול ובו הם פגשו את מדריכי המחנה לאחר מכן הם חולקו לארבע קבוצות כשכל קבוצה נאלצה להתמודד עם משימה מאתגרת הדורשת תיאום קבוצתי. המשימות לא היו פשוטות ולמרות הכול התלמידים לא אבדו את הנחישות ולא נרשמה רמת תסכול גבוהה. אפשר היה לראות בבוקר הזה שהקבוצה הזאת היא באמת משהו מיוחד. הקשר המהיר שנוצר בין התלמידים והמוצלח מעורר השתאות. האווירה החיובית, הרצון והמוטיבציה להיות מעורבים בכל פעילות עשו את החוויה במחנה הזה למשמעותית וכיפית.

משימה אחת הייתה הורדת חישוק לרצפה כקבוצה בקו ישר, משימה אחרת הייתה, משימת אימון שבו מנהיגה הייתה צריכה להוביל קבוצה עיוורת אל היעד, משימה אחרת הייתה לעבור על גבי לוחות עץ כקבוצה מצד אחד לשני ואחת המשימות המשעשעות והקשות הייתה להעביר באמצעות צינורות חתוכים גולת זכוכית לקו המטרה מבלי שהיא תיפול לרצפה כאשר יש רק שלושה צינורות עד ארבעה לכל קבוצה.

לאחר גמר המשימות התכנסו התלמידים בחדר האוכל ואכלו עוף בגריל ברוטב ברביקיו, ירקות טריים, תפו"א אפויים. והיה טעים ביותר.

לאחר מנוחת צהרים בה לא נחו הילדים אלא שיחקו יחדיו כמו כדורסל וכו' חזרנו לפעילות המאתגרת שכללה, אומגה, טיפוס על קיר טיפוס, טיפוס על גשר תלוי בגובה רב, בליווי המדריכים ואמצעי בטיחות שונים.

הקור אט אט החל חודר לעצמות ואפילו טיפות גשם החלו לרדת. הבאנו את הגשם הישראלי (וגם זה בא בזרזוף) ללוס אנג'לס המשוועת לגשם. עם גמר הפעילות יצאנו לאכול ארוחת ערב. ושם חכתה למורה המלווה אמיר הפתעה ליום הולדתו שחל באותו יום. עוגה גדולה, שירי יום הולדת ששרו התלמידים ומסיבה מאולתרת של ריקודים ושירה. האמת היא שלחגוג יום הולדת 51 (ששש.... אל תגלו) שנה אחרי החגיגה הגדולה בארץ של שנת ה50. היה בהחלט משהו שעשה את יום ההולדת מיוחד השנה.

בשל הקור וויתרנו על הטיול הלילי והבערת המדורה. מעבר לכך אחרי יום הפעילות הגדוש התלמידים "כיבו את המנועים" וכל מה שהם רצו לראות זה את המיטה. שלחנו אותם לישון "עייפים אך מרוצים"

אה... והווירוס עזב את שורותינו... נשמנו לרווחה.

ויהי בוקר ויהי ערב יום שלישי...

9/11/2015 – היום השני בית הספר TIOH

9/11/2015 – היום השני בית הספר TIOH

את היום השני אנחנו פותחים ביום לימודים בבית הספר Temple Israel Of Hollywood .

בית הספר TIOH  נמצא ב West Hollywood  זהו בית ספר פרטי יהודי הצמוד לבית הכנסת הרפורמי ובו לומדים התלמידים האמריקאים, חומר לימוד הקשור ליהדות ולישראל. חלק מתלמידיו מן הסתם הם ילדים להורים הנמצאים בלב התעשייה  הקולנועית ההוליוודית בין אם במשחק, בימוי, כתיבה, הפקה וכל מה שקשור לתעשיית הקולנוע.  

בבוקרו של יום המורים התורנים עומדים בפתח בית הספר לקבל את פני הילדים. ובדיוק כמו בצהלה משתרך טור מכוניות הנכנס לחצר החנייה הצמוד לבית הספר ומאבטחי בית הספר משרים תחושה של ביטחון. מי שראה את אנטוני אחד המאבטחים לא ימהר להתעסק אתו...

את הבוקר פתחנו בכינוס בבית הכנסת העתיק והמרשים שנבנה בחלקה הראשון של המאה שעברה לטקס סמלי של הדלקת הנר הרביעי של חנוכה. עקב צמידות חג החנוכה לתקופת החגים האמריקאית (כריסטמס, ערב השנה החדשה וחופשת החורף) בית הספר מקיים את לימודיו כרגיל.

המנהלת רחל קבלה בברכה את התלמידים מישראל. והתלמידים האמריקאים הגיבו על כך בהתרגשות. תלמידנו עלו על הבמה וברכו את ילדי בית הספר לשלום.

משהתפזרנו לכיתות חולקו התלמידים לקבוצות וכל קבוצה נכנסה לאחת הכיתות בבית הספר והסבירה להם על ישראל, על בית הספר הישראלי וכו'.

לאחר מכן חולקו התלמידים לארבע פעילויות אותה הם עשו במהלך היום. פעילות אחת הייתה "מחפשים את המטמון" ומטרתה הייתה להתחקות אחרי דברי היודאיקה הקיימים בבית הספר. פעילות אחרת הייתה הכנת ארוחת צהרים להומלסים. פעילות נוספת הייתה שיעור על מנהיגות. ומה התכונות הנדרשות ממנהיג? והפעילות הרביעית הייתה הכנת כדורי אדמה המוסתרים בהם זרעים. כחלק מחקלאות גרילה. פעילים של איכות הסביבה בארה"ב עוסקים בחקלאות גרילה (מחתרתית) שמטרתה בדיוק כמו "מתן בסתר" לזרוק במקומות שוממים את הכדורים האלה לחלקות אדמה. ועם בוא הגשמים נובטים הזרעים לצמחים יפים ומקשטים את הרחובות. השאלה היחידה שנשאלת... מתי יבוא הגשם בלוס אנג'לס הסובלת מבצורת ארוכה?

עם תום הפעילות התאספו התלמידים לארוחת צהרים שכללה פיצות, סלט יווני, וקינוח סופגניות ברוח החג. במהלך ההפסקה הזאת כבר היה ניתן לראות את החיבור הנפלא בין התלמידים. מדהים כיצד ילדים שנפגשו רק לפני יום כבר מתחברים ,מבלים יחדיו ומגלים עד כמה שעולמם משותף, עד כמה הם דומים ברצונותיהם, משובותיהם, כאילו שהיו חברים כבר משנים.

לאחר ההפסקה התכנסנו באולם המופעים כדי לצפות בחזרות של הכיתות לערב הרב תרבותי. ילדי בית הספר מייצגים תרבויות ממדינות כמו אירלנד, אוסטרליה, מכסיקו, תאילנד, דרום אמריקה מדגסקר וכמובן ישראל. כיתות ו' פוצחים בריקוד "לעולם בעקבות השמש" ואילו הישראלים נותנים תצוגת פתיחה הזקוקה עוד לליטוש של השיר "פלאפל" וגורפים המון אהדה מהקהל ומבטים משועשעים.

מסיימים עם חזרה על "שיר לאהבה" של להקת גאיה. וזהו מתפזרים לבתים.

בישראל. בישראל מחכים הורים הצמאים לכל פירור מידע על ילדיהם. לא פשוט לשלוח ילד לחו"ל ובעצם להעביר את השליטה על הילד להורים אחרים ומורים. ולפעמים עולים גם תחושות של דאגה אמיתית מלווה בחוסר אונים כשהילד במצוקה והוא לא ליד. מה לעשות? הורים זה לא ציפורים. אצל הציפורים ברגע שהגוזל למד לעוף הם לא רואים אותם ממטר.  לא קל לשחרר. אבל התלמידים מרוויחים חווית עצמאות מעצימה. על רגעי הכיף ועל רגעי הקושי.

ויהי בוקר ויהי ערב יום שני...

8/12/2015 - היום הראשון – המראה נחיתה וקבלת פנים

8/12/2015 - היום הראשון – המראה נחיתה וקבלת פנים

האמת היא שהיום הראשון התחיל בשביעי בבוקר. ברבע לעשר נפגשו כולם אחרי ימים של הכנות ויום אחרון לחוץ (רק שלא נשכח את זה ואת זה ואת זה ואת זה...) וההתרגשות צפה. ההורים עודדו במילים אחרונות את ילדי המשלחת 23 תלמידים שנבחרו לייצג את בית הספר צהלה ואת מדינת ישראל בתוכנית חילופי התלמידים עם בית הספר TIOH  אשר נמצא בלוס אנג'לס בהוליווד. בשדה התעופה נמסרים בהפתעה מוחלטת לתלמידי כיתה ו3 של טלי לוי התשורות לטיסה. חוברת צביעה וטושים על מנת שלא יהיה משעמם בטיסה. בכלל חוברות הפנאי שסדרו תלמידי הכיתות לחברי המשלחת התגלו במהלך הטיסה כיעילות ביותר. התור לבידוק היה הפעם ארוך במיוחד מה שלא השאיר זמן רב לקניות בדיוטי – פרי. רחמנא ליצלן.

בשער ההמראות נפרדו ההורים מילדיהם. הבנים הפגינו בקשיחות אופיינית. מספר בנות הזילו דמעה. וההורים נפרדו מילדיהם. בחשש, בדאגה אבל גם בגאווה גדולה מה הם עשרה ימים בחייו של אדם? להורים עשרה ימים אלו הם כמו נצח. מרגע זה הופקדו על ביטחונם ושלומם של הילדים המורה לאומנות ורכזת הפרויקט חיה עמית, המחנכת נוי חלפון, והמורה לתאטרון אמיר לביא.  

סינדרלה אחרי חצות חזרה להיות ליכלוכית. אנחנו אחרי חצות הפכנו לסינדרלות. אין כמו ההרגשה הזו של עלייה למטוס. תמיד ישנו את הקסם באוויר. הנה כלי התחבורה שלוקח אותי למקום חדש. תוך שעות ספורות אהיה בעולם אחר. שעות ספורות אמרנו? ... טוב... לא ממש. בעצם אם נדייק ארבע עשרה שעות טיסה. אלוהים!!! ב14 שעות לומדים שני ימי לימוד. כמה דברים אפשר להספיק ב14 שעות. ובארבע עשרה שעות אתה צריך לשבת ולמצוא את כל השיטות האפשרויות להעביר את הזמן. "קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ"...

באופן מכעיס למדי התיישב לידי ילד בכיתה ה' שמרגע שעלה על המטוס עד שירד ממנו הוא לא הפסיק לישון. טוב... אוקי תכנון זמן. השעה אחת בלילה. מה עושים באחת בלילה? ישנים. עכשיו רק צריך למצוא את התכונה המושלמת במושב כדי לצנוח ולהירדם. זאת לא מחלקה עסקית. ואז מתחילים הניסיונות. כרית מאחורה, השענת מרפק על ידית המושב, הנחת הראש על כף היד. או שמא רוכנים קדימה, או שמתקפלים בתוך המושב לכדור קטן. שוב דבר לא מסתיר את העובדה שטיסה באל על במחלקה הרגילה דורשת מהאדם צמצום עצמו לנקודה זעירה כי הצפיפות במושבים היא בלתי נסבלת.

טוב אז מצאת את התנוחה שמחזיקה לך מעמד עד שתהיה חייב להחליף כדי שלא ייתפס לך איזה שריר. ואז רצוי לשים אזניות שלא יפריעו לך האחרים לישון.

ואז כשסוף סוף נרדמת מגישים לך את ארוחת הערב בשתיים בבוקר. מי אוכל ארוחה בשרית בשתיים בבוקר?

ואם אתה לא מצליח לישון. אז רואים סרטים. או קוראים או מציירים. מי שמצליח לישון מצליח להתגבר על הג'ט לק הצפוי.

והטיסה. טסים אל החושך. ארבע עשרה שעות של חושך. שמש יוק! לעומת זאת בטיסה החוזרת נתחנן למעט חושך. השמש לא תפסיק לזרח מעלינו.

התלמידים היו מדהימים.  הלילה הוציא מהם את המיטב. הם התנהגו בנימוס, כבדו את כללי המקום. אף אחד לא יצא מהמטוס ללא רשות. התחשבו בנוסעים האחרים. וגם לא דרשו "שוקולד" מהדיילות. התלמידים ואנחנו "היינו בעננים".

לקראת סוף הטיסה התגלו סימנים ראשונים של וירוס אצל אחד התלמידים. ממקורות יודע דבר נודע לנו כי לווירוס לא הייתה ויזה והוא בעצם היה פולש זר. בראיונות שקיימנו אתו הוא טען כי גם לו מגיע "אמריקה". והוא עומד על כך בתוקף היותו סטארט אפ ישראלי ואחרי שייכנס הוא יעזוב את תלמידנו לנפשו.

בכל מקרה גם ארבע עשרה שעות מסתיימות ולקראת שש בבוקר ראינו את אורות לוס אנג'לס מנצנצים אלינו מלמטה. המטוס נחת הישראלים מחאו כפיים. אנחנו בלוס אנג'לס שבארצות הברית.

האמריקאים לא הערימו עלינו קשיים ונתנו לנו להיכנס.  הם לא עמדו בקסמם של הילדים ובאולם קבלת הפנים חכתה לנו רינה אטקס עם שלט "ברוכים הבאים".

עלינו על האוטובוס הצהוב שמסיע תלמידים לבית הספר. האוטובוס הצהוב. אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מקבלת אותנו עם אוטובוס מוגבל ביותר. מסוג האוטובוסים שכבר הפסיקו לנסוע בהם בארץ בשנות השמונים. התופעה הזאת כמעט בלתי נתפשת כשרואים את כל כלי הרכב המפוארים הדוהרים ברחובות לוס אנג'לס.

ואז המתח עולה... עושים את דרכנו להוליווד. (בערך כמו אלפי שחקנים בעולם) אבל בניגוד לרבים בתעשייה. אנחנו מגיעים להוליווד... גם הפעם כמו בשנה שעברה מקבלים אותנו בביתם ג'ניפר וג'ונס פייג'. הילדים האמריקאים נבלמים בגבורה על ידי המורים האמריקאים והורי הילדים כדי שלא יפרצו לכביש מרב שמחה. אז אנחנו יורדים מהאוטובוס. אפילו שמחת בית השואבה לא דמתה לשמחת הפגישה בין הבאדיז. "החברים". מייד הם יוצאים לשחק ביחד. על הטרמפולינה, במגרש הטניס, משחקי כדור ומשחקים אחרים נוספים. הקליק בין הקבוצות מדהים.

לאחר כשעתיים של בילוי משותף לוקחים החברים האמריקאים את חבריהם הישראלים לבתיהם. ויותר מאוחר יוצאים לבלות ברחבי לוס אנג'לס מי במוזיאון השעווה, מי בשדרת הכוכבים בהוליווד ומי במתחם הגרוב היוקרתי המעוצב ברוח הכריסטמס (בכלל העיר הזו כבר בעיצומם של ההכנות לחג). ויש בו אפילו חנוכייה גדולה אחת.

עייפים אך מרוצים סוגרים את היום הראשון. ויהי ערב ויהי בוקר ויהי ערב יום ראשון.

לפני עלייה למטוס...